לאחר שנחנך בית-הכנסת הגדול לעדת הספרדים בטבריה באו ביום-הכיפורים רבים מחכמי הספרדים להתפלל בו. בחצר בית-הכנסת עמדו שני יהודים פשוטים, שלא ידעו להתפלל ואף לא ידעו קרוא וכתוב. הדבר היחיד שידעו הוא לומר את אותיות הא-ב. אך מרוב תשוקתם להצטרף לתפילה, עמדו זה כנגד זה וקראו את האותיות, בעודם מקפצים ורוקדים בכל כוחם איש כנגד רעהו. בתוך כך יצא מבית-הכנסת רבי אברהם מקאליסק ועמד שעה ארוכה ליד השניים. לאחר מכן אמר: "הפמליה של מעלה ירדה לכאן לא בזכות האורחים החשובים שנתכנסו בבית-הכנסת, אלא כדי לשמוע את רינתם של שני היהודים הפשוטים האלה, ולכן ביקשתי גם אני להצטרף אליהם".