אחד מחסידי פשיסחה חיבב וייקר מאוד את התפילין שלו, שאביו קנה לו לבר-המצווה מידי סופר סת"ם ירא-שמים ובעל כתב נאה במיוחד. החסיד היה מוסר את התפילין לבדיקה בכל שנה, ותמיד נמצאו ללא רבב. פעם אחת, בערוב ימיו של החסיד, בדק הסופר את התפילין ונחרד לגלות כי חסרה אות בפרשיות התפילין. כלומר, התפילין היו פסולות משעת כתיבתן. הסופר לא ידע איך יקבל החסיד את הבשורה, והלך סחור-סחור עד שאמר לו את הדברים כהווייתם. לתדהמתו החל החסיד לרקוד בחדר מרוב שמחה. אחד מבניו שאל אותו לפשר השמחה, והחסיד ענה: "ראה איזה נס! שווה בנפשך שהאות החסרה לא הייתה מתגלה, ואז הייתי נפטר מן העולם בלי שאניח תפילין כשרות אפילו פעם אחת בימי חיי. עכשיו אוכל לקיים את המצווה לפחות מכאן ולהבא".