על הכרובים נאמר בפרשתנו: "ופניהם איש אל אחיו", ואילו בספר דברי-הימים נאמר "ופניהם לבית". הגמרא מסבירה זאת: "כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום". פירש זאת רבי יצחק-אלחנן ספקטור: כשישראל מפנים את פניהם "איש אל אחיו", מתעניינים איש בשלומו של חברו ומסייעים זה לזה, כי-אז הם עושים רצונו של מקום. ואילו בזמן ש"פניהם לבית", כשכל אחד ואחד דואג רק לעצמו ואינו מתעניין כלל במצבו של חברו – או-אז אין ישראל עושים רצונו של מקום.