גביר אחד נכנס אל רבי יהושע-השל מאפטה, בעל 'אוהב ישראל', והצדיק תבע ממנו להתמסר יותר ללימוד התורה ולעבודת ה'.
הגיב הגביר: "רבי, אני טרוד עד מעל לראש בעסקיי. נראה שירידת נשמתי לעולם הזה היא כדי לתת צדקה, וזאת אני משתדל לעשות".
נענה הצדיק: "התורה אומרת: 'אדם כי יקריב מכם' – כאשר האדם נכון להקריב מעצמו למען הקב"ה, כי-אז זה 'קרבן להשם*'; אולם אם ההתמסרות שלך לקב"ה מסתכמת רק בנכונות לתת 'מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן', תרומה כספית בלבד – הרי אז 'תקריבו את קרבנכם', זה קרבן לעצמכם, ואין זה קרבן אמיתי לה'".*