בימיו של רבי עמרם בלום, רבה של אויפאלו שבהונגריה, חלה הידרדרות קשה בקהילה, ושוב ושוב הרב היה מוכיח את בני עדתו, אך ללא הועיל. פעם אחת פנה הרב אל פרנסי הקהילה וביקש להעלות את משכורתו הדלה, שאינה מספקת לצרכיו. הללו השיבו שאין בידם להיענות לבקשתו. אמר להם הרב: "תשובתכם שימחה אותי. עד עכשיו היה ליבי נוקפי, שאולי דברי התוכחה שלי אינם פועלים את פעולתם מכיוון שאין הם יוצאים מן הלב, וממילא אינם נכנסים אל הלב. אבל עכשיו, לאחר שביקשתי תוספת שכר, שבוודאי זו בקשה היוצאת מן הלב, ואתם דחיתם את בקשתי, נתברר שלא בי האשם, אלא שאתם פשוט אטומי-לב".