בעיר סלונים התגורר אברך שבצעירותו היה בחור ירא-שמים ושקדן, אך לאחר נישואיו התרועע עם פוחזים ונעשה קל-דעת. בכל הזדמנות נהג לקנטר את רב העיר, רבי אייזל חריף, בשאלות סרק. פעם אחת שאל את הרב: "הגמרא אומרת 'בעוון נדרים מתה אשתו של אדם'. אני כבר שנים איני מקיים את הנדרים שאני נודר, ואשתי בריאה וחזקה - ראה אם כן את נכונתם של מאמרי חז"ל..." נענה הרב: "פטירת האישה היא עונש קשה לאדם מן השורה, אבל קל-דעת כמוך, שמייחל למות אשתו כדי שיוכל לפרוק עול לגמרי – וכי יעלה על הדעת שייתנו לך פרס כזה בעוון אי-קיום נדריך?!"...