בשנת תשמ"א חל ערב תשעה באב בשבת. אף-על-פי-כן ערך הרבי מליובאוויטש התוועדות בשבת אחר-הצהריים, והסביר שאילו לא הייתה נערכת עכשיו התוועדות, היה בכך ביטוי בולט של אבלות בפרהסיה, האסורה בשבת. בסוף ההתוועדות הזכיר הרבי את הדיון המופיע בספרי הפוסקים בדבר אמירת פרקי אבות בשבת זו, ואמר: "אין זה מענייני להכריע בין הרים גבוהים, ולכן בציבור לא יאמרו את הפרק לאחר התפילה וכל אחד ואחד ינהג כפי המסקנה שאליה יגיע מעיונו בספרי ההלכה". אולם מיד הוסיף הרבי: "אבל שלא יבינו שיש בדבריי הוראה לא ללמוד פרקי אבות. ובכלל, מי שמעוניין בהיתרים לאי-לימוד תורה – שיחפש זאת במקום אחר"...