הרבי הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש ישב פעם אחת בהתוועדות בחברת כמה מהחסידים. בשלב מסויים הגיש בעל-הבית תה למסובים. מכיוון שהגיע זמן תפילת מנחה התעורר ויכוח אם צריך להתפלל תחילה תפילת מנחה ורק לאחר מכן לשתות את התה, או שראוי לשתות תחילה את התה ולאחר מכן להתפלל מנחה. הנוכחים נחלקו בדעתם, אלה אומרים כך ואלה אומרים כך. נענה הרבי ואמר: "ההכרעה תלויה בבירור הרצון העיקרי. אם רצונכם לשתות תה במנוחה – צריך להתפלל תחילה תפילת מנחה; אולם אם רצונכם להתפלל מנחה במנוחה – צריך לשתות קודם את התה"...