רבי חיים-שמחה ויטלס, רבה של בוברקה בפולין, היה משתדל לסיים את תפילתו עם הציבור, כדי שלא יצטרכו להמתין לו בסיום קריאת-שמע ושמונה-עשרה. כמו-כן היה בקי בכל דיני השולחן-ערוך והיה משיב מיד למי ששאל שאלה הלכתית. הוא היה אומר בחיוך שזה מה שנאמר במשנה "על שלושה דברים העולם עומד – על הדין ועל האמת ועל השלום": יש שלושה דברים שגורמים שה'עולם', הקהל, יהיה 'עומד' וממתין: 'על הדין' – כאשר שואלים את הרב שאלה והוא צריך לעיין בספרים; 'על האמת' – כאשר הרב משתהה עד שהוא מגיע ל'אמת' שבסוף קריאת-שמע; 'ועל השלום' – כשהרב מתמהמה לסיים שמונה-עשרה ולומר 'עושה שלום'...