בעיירות ישראל נהגו לחלק את האורחים בין התושבים. פעם אחת נפל בחלקו של אורח עני תלמיד-חכם ללכת אל ביתו של עשיר קמצן. בעל-הבית הזמין את האורח אל השולחן ואז נכנס למטבח וביקש בשקט מרעייתו להגיש ארוחה קלה בלבד לו ולעני, כדי שלא יצטרך לתת מנה יפה לאורח. חייך העני ואמר: "עכשיו הבנתי את דברי שלמה המלך 'צדיק אוכל לשובע נפשו, ובטן רשעים תחסר'. כשמזדמן אורח לשולחנו של צדיק, גם אם הוא כבר סעד ואכל, הוא מתאמץ לאכול עוד, כדי שהאורח לא יתבייש לאכול, ונמצא שהוא 'אוכל לשובע נפשו'. לעומתו, מי שעינו רעה באורחים, גם כשהוא רעב מאוד הוא מונע אוכל מעצמו, כדי להימנע מלתת אוכל לאורח, ועליו נאמר 'ובטן רשעים תחסר'"...