כשהיה רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל ה'תניא', כבן עשרים ונודע כגאון-עולם, החליט לנסוע למקום תורה ולשהות שם זמן-מה. הוא התלבט מאוד בין שני מרכזי התורה בימים ההם: וילנה ומזריטש. בווילנה ישב הגאון מווילנה, והיא נחשבה מרכז גדול של תורה; ובמזריטש ישב המגיד ממזריטש, ממלא מקומו של הבעל-שם-טוב, והפיץ משם את אור החסידות. לבסוף החליט רבי שניאור-זלמן ללכת למזריטש, וכך אמר: "בווילנה לומדים איך ללמוד, ובמזריטש לומדים איך להתפלל. ללמוד אני יודע קצת, אבל להתפלל – זאת כמעט אינני יודע כלל"...