האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג ביקש פעם אחת מאברך שיעשה דבר-מה. האברך השיב שיעשה ככל יכולתו. נענה האדמו"ר: "דע כי אין בכוחנו להעריך באמת את יכולותינו. כשהייתי רב בקלויזנבורג והייתי צריך ללכת למקווה, אמר לי השמש: 'הרבי אינו יכול ללכת ברגל מרחק כזה', והזמין כרכרה. אחר-כך באתי לקחת את שקית הטלית והתפילין לבית-הכנסת, והשמש אמר לי: 'הרבי אין לו כוח לשאת את השקית הכבדה עד בית-הכנסת'. "לא עבר זמן רב והנאצים לקחו אותנו למחנות העבודה, ושם נאלצתי לסחוב שקי מלט לבתי קומות, ואחר-כך הובילו אותנו במסע שמונים קילומטרים. נוכחתי שאני מסוגל לסחוב משא כבד ובכוחי ללכת למרחקים גדולים. מזה תלמד שהאדם אינו יכול להעריך מה הוא באמת יכול".