אחד מחסידי רבנו הזקן, בעל התניא, אמר לרבי כי זכה לבן עילוי שמצליח מאוד בלימודו, אך עם זה הוא מלא תחושות גאווה. הציע הרבי שבפעם הבאה יביא את הבן עמו.
כשנכנס אליו הבן הראה לו הרבי תשובה ב'שאלות ותשובות הרא"ש', ושאלו אם הוא מבין אותה. הנער השיב בחיוב. הקשה הרבי קושיה חזקה על דברי הרא"ש, וביקש מהנער לתרצה. הנער התעמק ולא הצליח לתרץ את הקושיה. תירץ הרבי את הקושיה ושאל: "התירוץ טוב?". השיב הבחור: "טוב מאוד".
סתר הרבי את התירוץ והוכיח שאי-אפשר לתרץ כך. הסכים הבחור לדבריו. ושוב תירץ הרבי, והבחור הודה שהתירוץ טוב. כך היה כמה פעמים.
לבסוף אמר לו הרבי: "מה שאומרים לך טוב בעיניך, אינך יודע ללמוד!". מאז חדל הנער להתגאות בתורתו...