רבי קופל רייך, רבה של בודפשט, היה דרשן נפלא ובעל פה מפיק מרגליות. פעמים רבות הגן על היהודים לפני פורומים לא-יהודיים, והופעותיו היו תמיד מרשימות ומעוררות כבוד.
פעם אחת נכנס אליו אחד מבניו ומצא אותו מתכונן לקראת דרשה שגרתית למדיי שהיה עליו לשאת. התפלא הבן: "האם לאחר כל הניסיון שיש מאחוריך עדיין זקוק אתה להכנה?".
השיב האב: "אכן, בני, אולם עיקר ההכנה אינה כדי לדעת מה לומר, אלא כדי להחליט מה לא לומר".
והוסיף בנימה של הומור: "משה רבנו טען: 'ואני ערל שפתיים', ומתרגם התרגום: 'ואנא יקיר ממלל'. מכאן שיש לייקר את המילים"...