רבי יחיאל-מאיר מאוסטרובצה נהג להרבות בתעניות. רק בלילה, אחרי חצות, היה טועם משהו, במידה הדרושה לקיום גופו בלבד. פעם אחת התארך השיעור שמסר לתלמידיו, והוא סיים את לימודו איתם אחרי חצות היום. מכיוון שהתלמידים לא הספיקו לאכול קודם לכן, החליטו להמשיך את הצום עד הערב, וכך יהיה להם יום תענית. ככל הנראה הרגיש רבי מאיר-יחיאל בכך ופתאום הזמין את התלמידים אל ביתו וביקש מרעייתו להגיש לפניהם עוגה ו'לחיים'. לתלמידים לא הייתה ברירה אלא לאכול ולשתות. לאחר מכן אמר להם: "וכי אתם סבורים שעל-ידי יום תענית אחד תהיו הרבי מאוסטרובצה?!".