רבי עקיבא איגר בא לבקר בוורשה, ורבבות יהודים יצאו לקבל את פניו. בבואו אמר שרצונו לבקר אצל קרובת משפחתו, אלמנה תושבת העיר. מובן שכל הקהל הלך בעקבותיו עד בית האלמנה. אמרו לו: אמנם מצווה היא לשמח לב אלמנה, אבל כבר אמרו חז"ל שלפעמים אדם רשאי להתעלם ממצווה, כמו "זקן ואינו לפי כבודו", שפטרוהו מלטרוח בהשבת אבֵדה. וכי לפי כבודו ללכת בעצמו לבקר אישה פשוטה? ענה רבי עקיבא איגר: "רק בהשבת אבֵדה התירו להתעלם במקרים מסויימים, אבל כאן הלוא כתוב במפורש: 'ומבשרך לא תתעלם'".