רבי יהושע מקוטנה נסע פעם אחת ליישב מחלוקת בעיר אחת. בבואו אל העיר יידה מישהו אבן גדולה לעבר מרכבתו, ובנס האבן החטיאה ולא פגעה בו. להפתעת בני לווייתו ביקש הרב להודיע לו מיהו מיידה האבן. כשאמרו לו מי האיש חייך רבי יהושע ואמר: "מובא בספרים שכאשר אדם הראשון התנהג בכפיות-טובה ואמר 'האישה אשר נתת עמדי', הוטבעה מידה מגונה זו בכל צאצאיו. כשאתה רואה אדם הפוגע ברעהו, יכול אתה להיות בטוח שבוודאי הנפגע גמל לו פעם חסד, ולכן הוא משיב לו בכפיות-טובה. "לכן התפלאתי שאדם זר, שאינו מכירני, מיידה עליי אבן. עכשיו, כשנודעה לי זהותו, סרה הפליאה. לפני שנים רבות פעלתי להציל את אביו ממשפט קשה, ועל זה הוא גומל לי ביידוי האבן"...