החיד"א הפליג פעם אחת בספינה, והיה שם סוחר יהודי שהוביל מטען גבינות לאיטליה. הסוחר לחץ על החיד"א לתת לו כתב 'הכשר' על הגבינות, והחיד"א סירב בתוקף.
נתן הסוחר מטבע הגון בידי רב החובל, וזה הורה למלחים לאיים על החיד"א שאם לא יעניק את ה'הכשר' ישליכו אותו לים באמצע הלילה. באין ברירה כתב החיד"א כתב 'הכשר' ובסופו הוסיף: "הכותב וחותם ביום ג', לסדר 'וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים', בספר שמו"ת".
שמח וטוב לב הביא הסוחר את מטען הגבינות לקהילה יהודית והציג את ה'הכשר' לפני הרב. עיין הרב ב'הכשר' והתפלא מדוע ציין החיד"א שהפסוק הוא בספר שמות.
לבסוף עלה בדעתו שאולי כוונתו לרמוז ל'שניים מקרא ואחד תרגום'. כשעיין בתרגום מצא כתוב: "מתניכם חגורים – חריציכון יהון אסירין". כלומר, חריצי הגבינה אסורים...