רבי שמחה-בונים מפשיסחה עלה פעם אחת על יצועו, כדי לנוח מעמל היום, ולפתע חש רצון עז להריח מעט טבק. אולם קופסת הטבק הייתה מונחת על שולחן הספרים בחדר הסמוך. התחיל הצדיק לשקול בדבר: "אם אקום ואלך לחדר השני בשביל קמצוץ טבק – זו תהיה כניעה לתאוות הגוף. אבל אם לא אקום ממיטתי, אולי אין זו אלא עצלות, שהיא מידה מגונה ביותר". ואז עלה רעיון במוחו. הוא קם בזריזות ממיטתו והלך לחדר הסמוך, התקרב אל הקופסה אבל לא נגע בטבק שבה, ושב למיטתו...