אחד מתושבי העיר ראדין היה יהודי אמיד וירא-שמים. גם בניו הצליחו בעסקיהם, אך הם כבר נעשו 'מודרניים' ועזבו את דרך התורה והמצוות. כשהזקין האיש, כתב צוואה ונכנס להראותה לבעל ה'חפץ-חיים'. עיין ה'חפץ-חיים' בצוואה וראה, שהאיש ציווה למסור את ספריו לישיבה ואת רכושו הוריש לבניו. חייך ה'חפץ-חיים' ואמר: "היית צריך להפוך את הדברים: לבניך לא חסר כסף; מה שחסר להם זהו ספר יהודי, שאם פעם יתעוררו וירצו לעיין בספר - שיהיה להם בבית. לעומת זאת, לישיבה לא חסרים ספרים; חסר לה כסף"...