בשעה שרבי יחיאל דנציגר (אבי שושלת האדמו"רים מאלכסנדר) שימש ברבנות בעיר פילץ, היו אנשים בעיר שהתנגדו לו. אחד מהם ערך פעם סיום ספר-תורה ומפני הנימוס שלח את שמשו להזמין את הרב לחגיגה. שאל הרב את רעייתו הרבנית אם ללכת, והיא השיבה שאל לו ללכת לחגיגת מתנגדו. הוסיף הצדיק ושאל את שאר בני-הבית, וכולם יעצו לו שלא ללכת, וציינו גם את העובדה שבעל- השמחה לא הואיל להזמינו אישית אלא על-ידי שמש. קם הצדיק ואמר: "מכיוון שכולכם סבורים שעלי להשיב לאיש זה כגמולו ולהיעדר מחגיגתו, משמע שיש בכך משום נקמה, ולכן דווקא עליי ללכת ולהשתתף בשמחה"...