כאשר נתמנה ה'חוזה' מלובלין לאדמו"ר, התחיל להתענות הרבה ולעסוק בתשובה. שאלו אותו: האם בהתמנות לאדמו"ר נעשית חוטא? השיב ה'חוזה': "יש חטאים שלגבי איכר פשוט אינם בגדר חטאים, אבל כאשר עושה אותם אדם מכובד, הם נחשבים חטא ופשע. מעשים שלגבי אנשים פשוטים אין בהם משום חטא, נחשבים עוון לגבי צדיקים, שעמם הקב"ה מדקדק כחוט השערה". והוסיף ה'חוזה': "כך מצאנו גם אצל הלוויים, שביום שנתעלו לעבוד במשכן, נצטוו להביא קרבנות לחטאת. והרי אם חטאו לפני-כן, היה עליהם להביא חטאת מיד לאחר החטא. אלא מכאן למדנו שמעשים שקודם לכן לא נחשבו לחטא, חייבו אותם עכשיו להביא עליהם כפרה".