בעת המנוסה של דוד המלך מפני בנו אבשלום. הוא היה אומלל מאי פעם ונאלץ לברוח אבל וחפוי ראש מהעיר. כשיצא מירושלים, תפש אותו שמעי בן גרא והחל לקלל אותו. אבישי בן צרויה רצה להוריד לו את הראש, אך דוד עצר אותו במשפט חזק: "מה לי ולכם בני צרויה ... כי ה' אמר לו קלל"! דוד זכר את נבואת נתן הנביא אחרי מעשה בת שבע: "הנני מקים עליך רעה מביתך" ובמילא הבין שהכל חלק מהתיקון שלו.