המנות הגיעו ליעדן..

רבי יצחק נעמעס היה סוחר בולים גדול. פעם הוא קיים משא ומתן עם יהודי מניו יורק בשם טנקל על עיסקת בולים ענקית. המו"מ נמשך חצי שנה, אך ברגע האחרון הוא התפוצץ. נעמעס חש צער על איבוד העסקה, אך גם על הזמן הארוך שבזבז. אולם בתור חסיד, עלתה בדעתו מחשבה, שכל עסקי הפרנסה הם רק כיסוי על השליחות הרוחנית ואולי יש לו איזו שליחות אל הטנקל הזה. הוא ביקש שוב פגישה עם אותו יהודי ואמר כי הוא רואה בקשר ביניהם סימן, שעליו לעורר אותו לאיזה חיזוק רוחני. הוא הציע לו להתחיל לשמור שבת. אך טנקל סירב לכך. נעמעס התייעץ עם הרב חודקוב והוא הציע לדבר איתו על כשרות, שזו עשויה להיות מצוה קלה יותר. אך טנקל סירב גם לכך באומרו שאשתו לא תסכים להחליף את המטבח שלה. חלפו שנים והאשה נפטרה, ונעמעס הלך לבקר את אותו טנקל. כעת הוא הציע לו שוב להכשיר את המטבח, והפעם לע"נ של אשתו. אך טנקל הגיב בחשש שהוא בכלל אינו יודע איך יסתדר במצב החדש, וקל וחומר שאינו רוצה לשנות את המטבח. כאן נעמעס אזר אומץ והציע הצעה מדהימה: הוא מוכן להביא לו מדי יום חמישי 7 מנות מבושלות גלאט לכל השבוע. לזה טנקל לא היה יכול לסרב. מדי יום חמישי, נעמעס היה לוקח את הרכבת לברונקס, קונה 7 מנות בשריות מבושלות, ומשם לוקח שוב את הרכבת לריוורדייל ומוסר אותן לטנקל. הוא לא התחשב במחיר היקר שעלה לו העסק הזה, קרוב לרבע משכורת חדשית, אלא עשה זאת בהתמדה. אולם אחרי שנה וחצי, 80 שבועות, שבהן נעמעס עושה את המסלול הזה, טנקל ביקש ממנו להפסיק. לדבריו, הוא לא אוהב את האוכל המוכן, ובכלל הוא זורק את המנות לכלב שלו מדי שבוע! זה היה יותר מדי עבור נעמעס. חלפו עשרות שנים, נעמעס הזדקן ועזב את הביזנס, אך היה לו ולאשתו מנהג יפה. הם היו מארחים בביתם סטודנטים שהיו באין ל'שבתונים' בשכונה. פעם הם אירחו סטודנט מוזר. כל הסעודה הוא ישב והביט מסביב ולא אכל כלום. לשאלת הגברת נעמעס, הוא הסביר, שסבא שלו סיפר לו על יהודי משונה, שהיה מביא לו על חשבונו אוכל מדי שבוע במשך שנה וחצי. "חשבתי לעצמי", סיפר אותו סטודנט, "שאני מוכרח להכיר אנשים כאלו שכל כך דבקים באמונתם ולכן הגעתי אל השכונה"... ההמשך היה צפוי...