הרב, הכומר והקאדי נפגשו, והכומר ביקש לומר דבר אישי. "כל העת אנשים פותחים בפנינו את הלב ומתוודים על חטאים שלהם, אך גם לנו ישנן חולשות ואין לנו באזני מי להתוודות. לכן יש לי הצעה: כל אחד מאיתנו יתוודה באזני כולם על החטאים שלו וכולנו נמחל לעצמנו יחד". ההצעה התקבלה והכומר התנדב להיות הראשון: יש לי חולשה נוראה. אנשים תורמים לי כסף, אך כשאני חוזר הביתה ואף אחד לא רואה, אני נכשל ולוקח לעצמי. הקאדי היה השני: אני מעורר את המאמינים שלי לצום ברמאדן, אבל כשאני חוזר הביתה ואף אחד לא רואה, אני לא מצליח להתאפק ואוכל. כעת הגיע תורו של הרב: גם לי יש חולשה קשה. אני לא מצליח לשמור סוד. אנשים מתוודים בפניי ואני רץ ומספר לכולם...