משל למלך אחד שהחזיק שדות וכרמים גדולים, וגם פרדס קטן שהיה חביב עליו במיוחד. לעת זקנותו, חילק את השדות והכרמים לבני הפלגשים, ואילו את הפרדס הקטן נתן לנסיך, בנה של המלכה. הילד כעס על המתנה הקטנה שקיבל, אך המלך הסביר כי הוא נתן לו את הדבר היקר מכל, את המקום שמעניק לו תענוג ונחת רוח. (תנחומא קדושים)