זה היה בימי המלך אחאב בשומרון. הוא היה רשע מרושע, שבנה מקדש מפואר לכבוד הפסלים שהביאה אשתו הצידונית, איזבל, ואף ציווה לכתוב על דלתות הבתים "אחאב כפר בה'". בנוסף, הוא שפך דם נקי והרג את נבות הכרמלי. פעם הוא פגש את אליהו הנביא ופער פיו כנגד ה': "איך יתכן", שאל בשחצנות, "שבתורה נאמר 'ועבדתם אלקים אחרים ... וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים' ואילו אני עובד עבודה זרה ועדיין כל הטובות שבעולם באו לי וגשמים יורדים בזמנם"?
התרגז אליהו על דברי המלך והכריז כי כעת יבואו שנות בצורת נוראות, שלא ייפסקו עד שהמלך ישוב בתשובה. אולם אליהו ידע כי ה' מרחם על בני האדם ועלול לתת גשם, ולכן ביקש מהקב"ה שיעביר אליו את ה"מפתח של גשמים" וכך הוא ישמור שלא יירד גשם!.
כוונת אליהו היתה למובא בגמרא, ששלושה מפתחות השאיר הקב"ה בידיו ולא נתנם לאף אחד: גשמים - פרנסה, לידה, ותחית המתים. שלוש הענינים הללו נשארים לעולם בידיו של ה' ואין לאדם כל יכולת החלטה בהם. (איננו יכולים להחליט מתי יירדו גשמים; איננו יודע לצפות מתי יתרחש תהליך הריון ומתי תחול הלידה בפועל; וכמובן שהאדם – עם כל גדלותו הרפואית – אינו יכול להחיות מתים). כעת אליהו ביקש מה' את ה"מפתח של גשמים", וה' נתן לו.
ימים רבים לא ירדו גשמים, עד שגם לאליהו עצמו לא היה מה לאכול. הוא הלך להתארח בבית אשה צרפית והיא כלכלה אותו, אך זמן קצר אחר כך, קרה אצלה אסון בבית ובנה מת בפתאומיות. היא התחננה בפני הנביא שיעשה נס ויחיה אותו, ואז אליהו ביקש מה' את ה"מפתח השני של תחית המתים" כדי להחיות את הילד.
אמר לו הקב"ה, כי הוא אינו יכול לתת לו שליטה בשני מפתחות יחד ולכן עליו להחזיר את ה"מפתח של גשמים" ותמורתו יקבל את ה"מפתח של תחית המתים". אליהו הסכים לכך, ואז קרו שני דברים מדהימים: הילד קם לתחיה, אבל במקביל גשמים עזים החלו לרדת ולהחיות את בני האדם!