המדרש (בראשית רבה לג,א) מספר שאחרי שאלכסנדר מוקדון כבש כל כך הרבה מדינות, הוא הגיע למלכות "קציא" שמעבר להרי החושך וחיפש מה אפשר לכבוש גם שם.
יצא לקראתו מלך קציא עם קערת זהב ובתוכה צורת ככר לחם עשוי מזהב. בכך הוא רמז לאלכסנדר כי תאוות הכיבוש וההשגיות שלו מעבירה אותו על דעתו והוא כבר "אוכל זהב".
כדי להמחיש את הענין, הושיב המלך את אלכסנדר לצפות במשפט בין בני מדינתו. הגיעו שני בני אדם שאחד מכר לשני בית, ואח"כ מצאו תחת הבית אוצר גדול. כעת המוכר טען שהוא מכר לו את הבית כולל הכל, ובמילא האוצר שייך לקונה, ואילו הקונה טען שהוא קנה רק את הבית ובמילא האוצר אינו שייך לו.
הפנה מלך קציא את השאלה לאלכסנדר ושאל אותו מה הוא היה פוסק? השיב אלכנסדר שהיה לוקח את האוצר משניהם ומעביר אותו לאוצר המלוכה...
אמר לו מלך קציא, אנשים רשעים כמותכם, זה פלא שהשמש זורחת אצלכם והגשם יורד. בטח אלקים עושה זאת בגלל בעלי החיים שחיים ביניכם... בוא תראה איך אצלנו פוסקים במקרה הזה: הציע המלך למוכר ולקונה לחתן את הילדים שלהם זה עם זה, ולתת להם את האוצר וככה שניהם ירוויחו...