אשתו של רב חייא היתה מצערת אותו כל העת. החיכוכים ביניהם היו גדולים כל כך, עד שגם אנשים אחרים ידעו מהענין. ובכל זאת, בכל פעם שרבי חייא היה רואה דבר יפה על חלון הראווה, היה עוצר וקונה אותו לאשתו. יתירה מכך, לשון הגמרא הוא, שהיה 'צורר אותו בסדרו', מה שאומר כי היה מגיש לה את המתנה בצורה מושקעת ומושכת. ראה זאת רב (שהיה אביו של רבי חייא) ולא היה יכול לשאת את ה'חולשה' של בנו. הסביר לו רבי חייא: עדיין היא מגדלת לי את הילדים ושומרת אותי מן החטא ועל כך אני חש הערכה כלפיה.
(יבמות סג,א)