כח הפסיקה של הסנהדרין הגיע לשיא בסיפור המפורסם הבא (משנה ראש השנה ב,ח): פעם הגיעו שני עדים והעידו כי ראו את הירח מופיע בליל שלשים. רבן גמליאל שעמד בראש הסנהדרין קיבל את עדותם והכריז כי היום ראש חודש. אולם חכם אחר בשם רבי דוסא בן הרכינס פקפק בעדותם וסבר כי הם עדי שקר שנשלחו בידי הצדוקים לבלבל את בית הדין. רבי יהושע הצטרף אליו והכריז על ביטול ראש החודש עליו הכריז רבן גמליאל. הדרמה התעצמה, משום שזה היה בדיוק ר"ח תשרי והוויכוח מתי חל ר"ח, השליך על מועדו של יום כיפור. שני התנאים היו אמורים לציין את יום כיפור בימים שונים.
רבן גמליאל החליט להשליט מנהיגות וגזר על רבי יהושע להופיע אצלו במקלו ובנעלו ביום כיפור שיחול לפי חשבונו. כך יפגין את הסכמתו לעמדת הרוב.
רבי יהושע התייעץ עם רבי עקיבא, וזה הצביע על הפסוק שקראנו כאן: "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם" – כמו "אתם", ואפילו אם טעיתם. רבי יהושע נכנע וצעד ליבנה.