רבי יהודה הנשיא ישב על כר הדשא ולמד, ופתאום הגיע עגל קטן והצטנף ביללה תחת הגלימה שלו. העגל ניסה להשיג הצלה מהשוחט שצעד איתו לבית השחיטה. אך רבי יהודה היה טרוד בדברים אחרים והפטיר באדישות: "לך כי לכך נוצרת". התעורר עליו קטרוג בשמים ונגזרו לו ייסורים קשים, בדמות כאבי שיניים ואבנים בכליות. חלפו 13 שנים איומות, והשפחה שלו טאטאה את הבית וראתה חולדה רצה בחדר. היא קמה להרוג אותה, אך רבי זעק ברגשנות: "אל תעשי את זה, ורחמיו על כל מעשיו"!. ראו זאת משמים והסירו ממנו את הייסורים. (ב"מ פה)