גלגולה של פרה

הלצה חסידית: חסידים ישבו בהתוועדות חסידית והתעוררו בעניני עבודת ה'. הם חיפשו משהו לאכול, אך לא היה בבית כלום. פתאום שמו לב לפרה זקנה עומדת בחצר. הם לא התלבטו יותר מדי, שחטו אותה ואכלו את בשרה. הגיע הבוקר ובעלת הבית יצאה אל החצר לחלוב את הפרה, והנה שוד ושבר. 'הנער איננו איתנו'. היא רצה בבהלה לבעלה וניסתה להבין איפה הפרה, אך הוא היה שתוי ומבולבל ומלמל מתוך השינה, כי לא קרה שום דבר משמעותי והפרה נמצאת במקום טוב. "על מה אתה מדבר"? "תראי", הוא אמר, "קודם הפרה קראה מו, ועכשיו היא צועקת אין עוד מלבדו'...

גרסה נוספת

באר החסידות (שטיינמן) גליציה והונגריה עמ' 135 ר' מאיר מפרמישלן קודם שהתחיל לנהוג באדמו"רות, היה מתפרנס מפרה חולבת אחת. והיה דרכו לקמץ בכל האפשר, כדי שיהיה בידו לחלק לעניים בשר לשבת קודש, כי כל ימיו היה ר' מאיר פזרן גדול, בין משלו ובין על ידיד קיבוץ נדבות מאחרים לצרכי עניים. פעם אחת, לא היתה בידו פרוטה במזומן, עלה על דעתו לשחוט פרתו ולחלק הבשר לעניים. וכן עשה. בחצות הלילה לקח הפרה והוליכה אל השוחט לשחטה, ועוד באותו הלילה חילק כל הבשר לעניים. בבוקר השכם הלכה אשתו הרבנית לחלוב את הפרה, ולתמונה הרב לא מצאה אותה. באה מבוהלת לפני בעלה הצדיק וסיפרה לו במר נפשה כי הפרה אבדה. השיב לה הצדיק - חס ושלום, הפרה לא אבדה: היא עלתה השמימה.