פרופסור וולוול גרין היה מדען בחקר החיידקים (אפידמיולוגיה). הוא היה גם חבר בצות המצומצם של נאס"א, שחקר את החיים על המאדים. בשנות השישים, הוא הכיר את שליח חב"ד במיניסוטה, הרב משה פלר ועשה צעדים ראשונים בהכרת היהדות. פעם קיבל טלפון מהרב פלר: "שמעתי שאתה טס בקרוב לחוץ לארץ ויש לי בקשה ממך. אנא הזמן אוכל כשר לטיסה". גרין התפלא על הבקשה, כיון שבאותם ימים הוא לא שמר על כשרות בבית, אך פלר הסביר כי הוא רוצה לעשות בכך 'יחסי ציבור' ליהדות האורתודוכסית, כאשר כולם ישמעו שהפרופסור מתחזק... גרין הסכים. הוא עלה לטיסה אחרי שעות רבות שלא אכל כלום, ובקוצר רוח המתין לחלוקת הארוחה. אך לאכזבתו הרבה התברר כי הדיילים שכחו להעלות "כשר מיל" על המטוס. הוא זעם. הוא הרגיש אדיוט. אחרי הכל, הוא ניסה לעזור לאלקים, "וזו תורה וזו שכרה"... אחרי כמה שעות, הטיסה נחתה לחניית ביניים בת שעה בשיקגו. גרין הזועם הרים טלפון לרב פלר ואמר בקול רוטט כי מול עיניו עומד דוכן לממכר נקניקיות, "ובשבילך, אני הולך לאכול עכשיו מנה כפולה". פלר שתק, ואחרי דקה ארוכה, אמר כך: "וולוול, שאלת אותי כמה פעמים מהי היהדות? מהו הרגע שבו אדם יוצא מעצמו והופך להיות שייך לאלקים? הלילה אני רוצה להשיב לך. כאשר אדם עוצר באמצע הלילה בשדה תעופה בשיקגו והוא מתפלץ מרעב, ומול עיניו עומד דוכן לממכר מזון מהיר, אך הוא מוותר והולך הלאה – זה הרגע שפותח אותו אל האלקים". גרין טרק את הטלפון בזעם ותפש תור לדוכן. אך הוא לא היה מסוגל לעשות זאת. הוא ויתר והלך לשכב על הספסל.
== מקור ==