באחד מסופי השבוע של שנת 1988, פרסם העיתון "ידיעות אחרונות" כתבה על רצח שהתרחש בדרום בשנת 1956 (כשלשים שנה לפני כן). הכתבה סיפרה על צעיר ממורמר בן 16, שגדל במעברה בתנאים קשים וחש אבוד בארץ. באחד הימים הוא ביקש טרמפ מתושב ישראלי ותיק, ואותו אדם סירב לקחת אותו עד יעדו הסופי. מתוך זעם הוא הוציא רובה וירה בו למוות. לאורך הכתבה, הוזכר שמו של אותו אדם בצירוף תמונה שלו ועוד פרטים שאיפשרו לזהות אותו. האיש, שנפגע קשות מהפרסום, תבע את העיתון למשפט בטענה כי במשך השנים שחלפו, הוא שיקם את עצמו, הקים משפחה ופתח חנות, ופרסום הכתבה בעת הזאת הזיק באופן משמעותי לשמו הטוב. כאן התפתח דיון משפטי על גבולות פרסום לשון הרע. העיתון טען כי הוא רשאי לפרסם את המאמר, משום "זכות הציבור לדעת" (כמקובל בחברה דמוקרטית, שבה מצפים מהאזרחים להיות מעורבים בחיים הציבוריים ולכן הם רשאים לדעת את כל הקורה סביבם), ואילו האיש טען כי חלפו שנים מהאירוע ההוא ומאז שיקם את חייו לחלוטין. וגם אין ענין לציבור בפרסום הפרשה בעת הזאת.
למעשה, בית המשפט קיבל את התביעה וקנס את העיתון בחצי מליון שקל, משום שלא היתה "תועלת ציבורית" בפרסום הענין בעת הזאת.