מעשה בגביר שנכנס לעיר עם העגלון שלו, חצי שעה לפני שבת. העגלון התקלח במהירות וצעד לבית הכנסת ואילו הגביר היה צריך להתלבש במיטב מחלצותיו, ועל כן יצא כמה דקות אחרי העגלון. בדיוק כשהוא יצא מהבית, ראה עגלה נכנסת לעיר ולרוע המזל, שוקעת בתוך בריכת בוץ. זה היה מראה נורא, לראות את בעל העגלה נתקע כך כמה דקות לפני שבת ונכמרו עליו רחמיו של הגביר.
הוא ניגש לעגלה והחל לסייע בהוצאתה מן הבוץ. אולם כיון שהוא גביר ואין לו כל מיומנות בסחיבת עגלה, המלאכה התארכה והוא התלכלך מאוד, ובקושי הם סיימו רגע לפני השקיעה. הגביר היה מלוכלך ומדוכדך וכבר לא המשיך ללכת לבית הכנסת.
התפילה בבית הכנסת הסתיימה והעגלון רצה להזמין אורחים עניים לסעודת שבת בבית הגביר, אך כיון שהוא רק העגלון ולא הגביר, לא היתה לו סמכות לעשות זאת.
כעת, אמר הרבי, נתאר לעצמנו שהגביר היה הולך בזמן לבית הכנסת ואילו העגלון היה זה שמתעכב בבית. הרי אז היה פוגש את העגלה ומוציא אותה מהבוץ ברגע, והגביר היה פוגש את העניים ומזמין אותם הביתה. אולם כאשר הגביר עושה את המלאכה של העגלון, והעגלון עושה את של הגביר – ככה זה נראה...