בזוהר משפטים מסופר, שדניאל גדל בחצר של נבוכדנצר ונהג להתפלל מדי יום. הוא היה מסתתר בחדר, מכוון את פניו לכיוון ירושלים ומתפלל. השרים הלשינו עליו למלך והוא החליט לזרוק אותו לגוב האריות ולראות 'אם האלקים שהוא מתפלל אליו, יציל אותו'. זרקו את דניאל לגוב האריות, אך הם לא נגעו בו. מסביר הזוהר כי הנס קרה בזכות זה שדניאל נשמר מלאכול בשר בחלב שהיו רגילים לאכול על השולחן של נבוכדנצר, וזה שמר על צלם האלקים שעל פניו ולכן האריות נזהרו ממנו ביראת כבוד.