כ
ל העיר הכירה את אלעזר בן דורדייא. הוא היה איש נחות, שטוף בזנות, שמכור כל כולו לחטא. אמרו עליו שלא היתה אישה חוטאת שלא ביקר אצלה. פעם הוא שמע על אחת שגרה במקום רחוק ועשה את כל הדרך והגיע אליה. בתוך הדברים אמרה לו: "לך כבר אין תקנה. אתה כבר לא תוכל לתקן את דרכיך ולשוב בתשובה".
כשהוא שמע את הדברים, ובמיוחד שיצאו מאדם נמוך כמותה, הוא נתקף ברוח תשובה. יצא אל ההרים וביקש מהם לבקש עבורו רחמים, אך הם סירבו. הוא פנה אל הנהרות וביקש מהם להעתיר עבורו ברחמים, אך הם סירבו. כאשר ראה שאף אחד אינו מוכן להעתיר בשבילו, הוא פרץ בבכי נורא עד שנשמתו יצאה ממנו. יצאה בת קול ואמרה: רבי אליעזר בן דורדייא מזומן לחיי העולם הבא. שמע זאת רבי יהודה הנשיא ובכה: יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת. כלומר, ברגע אחד הוא השיג התקדמות ועלייה שרבי עצמו צריך לעבוד כל ימיו כדי להגיע אליה.
(ע"ז יז).