זה היה בימים הקשים שאחרי מרד בר כוכבא. רבבות יהודים מתו בקרבות והארץ היתה הרוסה וחרבה.
אדריאנוס, קיסר רומא, שאף לבטל לחלוטין את העצמאות היהודית ואסר לקיים את הסמלים היהודיים המרכזיים כמו ברית מילה ושבת קודש.
באותם ימים נולד בן בכור לנשיא ישראל, רבן שמעון בן גמליאל, ולמרות האיסור הנחרץ, החליט הנשיא למסור את הנפש ולמול את הילד. ערכו מסיבה מכובדת וקראו לתינוק בשם "יהודה". אולם היה שם מלשין אחד, שמסר אותם לקיסר. אדריאנוס כעס וציווה על ההורים לבוא עם התינוק לרומא לראות אם מלו אותו. היה ברור, שדינם נחרץ למוות.
ההורים המודאגים נסעו לרומא והתארחו בבית זוג אצילים רומאי. כשהמארחים התעניינו לפשר הופעתם בעיר, סיפרו בדאגה שמחר הם צריכים להציג את התינוק לקיסר והוא יחרוץ את דינם למוות. המארחים הזדעזעו מהסיפור והציעו להחליף תינוקות!. היה להם תינוק בשם "אנטונינוס", שנולד בדיוק באותו יום שבו נולד "יהודה" הקטן והם הציעו לקחת את התינוק שלהם אל הקיסר.
הקיסר לקח בידו את התינוק הרומאי, ראה שאינו מהול ופטר את ההורים לשלום. אולם אותו מלשין שהיה שם, אמר לקיסר כי הוא יודע בבירור שמלו את התינוק ואין זה אלא שאלקים עושה ניסים לנאמניו. ואכן בעקבות האירוע הזה, ביטלו לגמרי את הגזירה.
(תוס' עבודה זרה י,ב)