משפט שיילוק לאור ההלכה

המחזה מתרחש בוונציה של המאה ה-16. ונציאני אציל צעיר בשם בסניו, רוצה לצאת למסע לבלמונט כדי לבקש את ידה של היורשת היפה והעשירה פורציה, לה מחזרים רבים. לשם כך עליו להשיג סכום של 3,000 דוקטים. הסוחר אנטוניו, ידידו של בסניו, רוצה לסייע לחברו, אך כל ספינותיו ועושרו מצויים בלב ים. אנטוניו פונה ליהודי שיילוק, המלווה בריבית, ומבקש ממנו הלוואה. שיילוק מסכים להלוות לבסניו את 3,000 הדוקטים הדרושים לשם המסע, אך בשל שנאתו המופגנת של אנטוניו כלפי היהודים ושיילוק עצמו, דורש כתנאי שאנטוניו יערוב להחזרת ההלוואה בליטרת בשר מבשרו, שתיחתך ממקום בגופו בו יבחר שיילוק. בסניו מבקש מאנטוניו שלא לקבל על עצמו את התנאי, אך אנטוניו בטוח כי לא ייתקל בבעיה בהחזרת החוב וחותם בפני נוטריון על ההסכם. בסניו יוצא עם חברו גרציאנו לבלמונט.

בינתיים מגיעה אל ונציה הידיעה המרה כי הספינות הנושאות את הונו של אנטוניו טבעו בים. אנטוניו אינו מסוגל לעמוד בהתחייבותו, ולשלם את הסכום במועד שנקבע. שיילוק עומד על התנאי שעליו הסכים אנטוניו, בשל רצונו לנקום את בריחת בתו ואובדן אוצרו. פורציה, שנישאה בינתיים לבסניו, שומעת על המעשה. בסניו יוצא מיד לוונציה, כשעמו כספה של פורציה, על מנת להציל את אנטוניו. שלא בידיעת בסניו, מתחפשת פורציה לגבר, ויוצאת אף היא לוונציה.

משפטו של אנטוניו נערך בפני הדוכס (דוג'ה) של ונציה. שיילוק מסרב להצעתו הכספית של בסניו, המוכן לשלם פי שלושה מן החוב על מנת לשחרר את אנטוניו מהתחייבותו הנוראה. הדוכס אינו מצליח להכריע בעצמו בעניין ומזמן משפטן צעיר בשם בלתזר, שאינו אלא פורציה המחופשת למשפטן. בלתזר מפציר בפני שיילוק להראות את מידת הרחמים, אך שיילוק אינו מגלה רחמים, ודורש את ליטרת הבשר מהמקום הסמוך ללבו של אנטוניו. בלתזר מסכים כי מידת הדין היא כי שיילוק יקבל את ליטרת הבשר.

בעוד שיילוק עומד על אנטוניו כשהסכין המושחזת בידו, מראה בלתזר, הוא פורציה המחופשת, כי על פי כתב הערבות יכול שיילוק לקבל רק ליטרת בשר. אם יתיז סכינו של שיילוק, ולו טיפת דם אחת, יהיה דינו, על פי חוקי ונציה, החרמת רכושו, חציו לאוצר המדינה, וחציו לנפגע ממעשיו, וחייו יהיו נתונים לרחמיו של הדוכס. זאת ועוד, לאחר ששיילוק נסוג מתביעתו ומוכן לקבל את חובו הכספי, בלתזר מותיר בידו את הברירה רק לקבל את ליטרת הבשר, ולא את חובו המקורי, ולבסוף מאשימו בניסיון רצח אזרח ונציה שדינו החרמת כל רכושו והוצאתו להורג.

שיילוק הובס. הדוכס מיד חונן ב"מידת חסד נוצרית" את שיילוק ממיתה, עוד בטרם התחנן על נפשו. אנטוניו משכנע את הדוכס לוותר לו על החרמת חצי מרכושו לאוצר המדינה בתנאי כי יתנצר, ויעניק את רכושו ללורנצו, מאהבה הנוצרי של ג'סיקה (יסכה), בתו של שיילוק. שיילוק מסכים לתנאים אלו.

קשרים

• פרשת משפטים - ריבית, עין תחת עין. וראה לאור ההלכה (זוין) עמ' קפא - "משפט שיילוק לפי ההלכה". (להורדה)