גביר העיירה חיפש שידוך לבתו. ראש הישיבה הציע לו את אחד הבחורים המוצלחים. הגביר בחן את הבחור בלימוד ואכן התרשם לטובה והביע את הסכמתו לשידוך. ראש הישיבה שנהנה מהצלחה השידוך, פונה בהתלהבות לגביר ואומר: 'הבחור לא רק למדן, אלא גם דרשן בחסד עליון'. ואכן הבחור פתח את פיו והחל לשאת נאום מרתק. הגביר שומע אך קצת מעקם את האף.. ראש הישיבה לא שם לב וממשיך 'לשבח את המקח': 'לא זו בלבד שמדובר ב'פה מפיק מרגליות' אלא שהחתן דנן בקיא במלאכת הכתיבה, חיבוריו ופרסומיו מלאכת מחשבת'. הגביר שומע כל זאת, מעקם את פרצופו ומודיע לראש הישיבה על ביטול השידוך! - 'מה קרה'? שואל הראש ישיבה. - 'אומר לך את האמת' עונה הגביר, 'בחנתי את החתן בלימוד ונוכחתי לדעת שהוא לא חכם גדול בלשון המעטה.. אלא מה, אני מכיר את הבת שלי וגם היא לא כזו חכמה.. לכן הייתי סבור שהשידוך יתאים. אך כאשר התברר לי שהבחור יודע לדבר ולשאת נאומים ברבים, הבנתי שלא רק אני אדע על 'חכמתו' של חתני אלא הדבר יתפרסם בכל העיר כולה.. וכשנתברר לי שהוא יודע גם לכתוב ולפרסם חיבורים, הבנתי שכל המחוז ידע על כך ויהיו לי בושות בכל הסביבה.. על 'פירסומא ניסא' שכזה, אני מעדיף לוותר'...