לפני שנים רבות, גרו להם בירושלים על אחד ההרים שני אחים חקלאים ולהם שדה משותפת. לאח הבוגר היתה משפחה מרובת ילדים ואילו האח הצעיר היה בודד ועררי.
כשהגיע עת הקציר חילקו השניים את התבואה בינם שווה בשווה. באותו לילה לא יכל האח הבוגר להירדם: 'הרי לי יש משפחה גדולה וקשה עלי מאוד הפרנסה ואילו אחי בודד הוא. אלך ואגנוב ממנו מעט תבואה..'
אך באותה שעה ממש גם האח הצעיר לא נרדם 'אני בודד וערירי', חשב לעצמו 'ומי ידאג לי לעת זקנה, עלי לאגור ולחסוך בטרם עת' וגם הוא הלך בחסות החשיכה לגנוב מאחיו מעט תבואה..
באמצע ההר דרכיהם נפגשו.. הם הבינו היטב איש את כוונות רעהו והחלו לצעוק ולקלל אחד את השני:
'אתה שקרן!'
'ואתה רמאי!'
'אתה נוכל!'
'ואתה נצלן!'
ובאותו הר בירושלים – כך מספרת האגדה– נבנתה שנים לאחר מכן 'הכנסת'...