יהודי מחסידי פולין, לא זכה לחבוק ילד. הוא החליט לנסוע אל הרבי שלו ולבקש ברכה ואולי יזכה לנס. הנסיעה אל הרבי ארכה שבועות ארוכים, כאשר כל הדרך הוא מהרהר בברכה שיקבל ובמזל הטוב שיאיר סוף סוף את הבית שלו. הוא הגיע לשם בשעת ערב, אך בדיוק הגבאי הכריז כי הרבי סיים לקבל אנשים ליחידות וימשיך בכך רק עוד כמה ימים.
החסיד המסכן התאכזב. שבועות הוא ממתין לרגע הזה והנה הוא חומק ממנו. הוא ביקש מהגבאי כי יתיר לו להיכנס, אך הגבאי התעלם ממנו. החסיד המתוסכל איבד שליטה וסטר לגבאי בפניו.
הרבי שמע את ההמולה בחוץ וביקש לדעת מה קרה, והגבאי סיפר. הרבי כעס וביקש להודיע לאותו חסיד כי אינו רשאי להיכנס אליו יותר. החסיד ההמום לא ידע את נפשו, הסיכוי האחרון שלו לחבוק ילד, חמק ממנו בגלל טעות נוראה של רגע. הוא נפל על הארץ ופרץ בבכי תמרורים.
הגבאי ראה זאת ונכמרו רחמיו עליו. הוא לקח אותו, נכנס עימו אל החדר של הרבי ואמר כי הוא מוכן למחול לו על הסטירה, וזאת בתנאי אחד: אם הרבי ירחם עליו ויברך אותו בילד בריא בשנה הקרובה. הרבי נהנה מגילוי האכפתיות הזה ובירך אותו מכל הלב.