טיפס על בימה גבוהה

יהודי אחד מקבל 'הגבהה'. ניגש, מרים את הספר, אך כוחו לא עומד לו.

רגע לפני שהספר פוגע ברצפה, מתפלל מהיר תגובה מספיק לתפוס בו ולהחזירו לבימה.

אכול רגשות בושה וכלימה, הולך המגביה ללמוד 'כושר'.

כל ערב הקדיש חצי שעה של אימונים, משקולות, שחיה בבריכה ועוד.

כמובן השיפור ניכר, ואחרי תקופה מבנה זרועותיו הצדיקו את העבודה הקשה שעשה.

שבת אחת הוא שומע את הגבאי קורא בשמו..

מלא ביטחון עצמי מחודש הוא ניגש אל הבימה, מרים את הספר אל על, פורש את היריעות למלוא רוחב זרועותיו.

אך אין די בכך.

הוא עובר בין כל המתפללים, מגביה יותר מול עזרת הנשים, שגם הן יראו, מסתובב על עומדו סחור סחור, ורק לאחר דקות ארוכות חוזר אל הבימה, הספר עדיין מונף.

הוא רואה שמאן דהו נחלץ לעזרתו, אך הוא לא נרתע: 'אני מסתדר לבד!'

הוא גולל את הספר, מחזיק אותו ביד אחת ובשנייה חוגר אותו ומלביש את המעיל, הכתר, האצבע וכו'.

רק אז הוא מושיט את הספר לגבאי ואומר לו:

'נו, איך היה?'

הגבאי מגרד קמעא בראשו ואומר לו:

'לא רע בשביל חמישי'...