בשנות השישים, הגיע הרב משה פעלער לשליחות במדינת מיניסוטה בארה"ב. הוא ניסה ליצור קשרים עם מנהיגי הקהילה, אך כולם הזכירו בהתרגשות שם אחד: "פרופסור וולוול גרין". גרין הוא האיש, שאם תצליח ליצור איתו קשר, הדלתות ייפתחו לפניך. גרין היה פרופסור נודע לחקר החיידקים (אפידימילוגיה) והיה חבר בצוות המצומצם של נאס"א שבדק אם יש חיים על המאדים.
גרין עבד באותם ימים במתקן צבאי מסווג ויום אחד קיבל טלפון מפעלער, שמבקש להיפגש איתו. גרין חשב שהוא מבקש תרומה והציע לו 36 דולר, אך הצעיר התעקש להיפגש. הפגישה התקיימה באחר צהריים אחד באותו מתקן צבאי, כאשר הם נופלים לוויכוח בכל דבר אפשרי. גרין אף הציע לו הצעות ייעול, כמו להחליף את החליפה השחורה בצבעונית ולסדר את הזקן, כדי שלא ייראה כמו קברן..
לקראת ערב, פעלער ביקש פתאום סליחה, הוא קם מהמקום, ניגש אל הקיר והתפלל מנחה. גרין נדהם, הוא לא שלט במתרחש, הצעיר התעלם ממנו ועמד והתנועע במשרד שלו... כשהצעיר סיים, הוא התנצל ואמר כי הפגישה הזאת חשובה לו מאוד, אך מה שעשה עכשיו חשוב לו עוד יותר.
ברגע הראשון, גרין נעלב אבל כשחלף זמן, הפרופסור נרגע מהכעס והרגיש מהפכה פנימית. פתאום הוא התמלא רגשות הערכה לרב הזה. הוא ידע כמה חודשים המתין הרב לפגישה עימו, הוא ידע שהרב מבין היטב שכל העתיד שלו במדינה תלוי בהערכתו של הפרופסור, ובכל זאת, הרב עמד איתן במחויבויות הרוחניות שלו. הוא הבין שפגש דבר אמיתי. הוא הרים טלפון לאשתו ואמר: 'את זוכרת שקראנו פעם סיפור על היהודים בפרעות ת"ח ות"ט שמסרו את הנפש כדי שלא להמיר את דתם? ואז התלבטנו האם חיים עוד אנשים כאלו? ובכן, היום פגשתי בחור שנראה לי שייך לחבר'ה ההם. הוא נעמד אצלי במשרד, מול הפנים שלי והתפלל מנחה...
(פרופסור גרין, 222).