מסופר בירושלמי שאלכסנדר מוקדון הלך לבקר את מלך קציא (שבמדינת הודו, כנראה הכוונה לעיר קוצ'ין בהודו) ומלך קציא הלך להראות לו כסף וזהב.
אמר לו אלכסנדר שהוא לא בא לראות כסף וזהב, אלא בא לראות איך שופטים ודנים במדינה שלהם. בעוד הם מדברים, הגיעו שני אנשים לדין. אחד מכר לשני שדה עם כל האשפה שבתוכה ונמצא בתוך האשפה שבשדה אוצר. הקונה טוען שהוא קנה רק את השדה עם האשפה אבל לא קנה את האוצר. ואילו המוכר טוען שמכר לו את השדה על כל מה שבתוכה ולכך האוצר שייך לקונה! שאל אותם מלך קציא האם יש לאחד בן ולשני בת ואמרו לו כן. אמר להם אם כך, שיתחתנו הבן והבת ויתנו להם את האוצר.
התחיל אלכסנדר לצחוק. שאל אותו מלך קציא: וכי לא דנתי טוב? אם דין זה היה אצלכם איך הייתם דנים? אמר לו אלכסנדר: היינו הורגים את שניהם והאוצר - למלך.
שאל אותו מלך קציא: השמש זורחת בארצכם? יורד גשם? התבואה צומחת? ענה אלכסנדר מוקדון: כן. המשיך לשאול מלך קציא: יש בארצכם בהמות חיות ועופות? ואלכסנדר השיב: כן. אמר מלך קציא: לא בשבילכם השמש זורחת, יורד גשם וצומחת התבואה אלא רק עבור בעלי החיים בארצכם ורק בזכותם גם אתם נהנים (הדא הוא דכתיב: "אדם ובהמה תושיע ה'").
•
ובאמת לא מובן, מדוע מלך קציא נתן את הפתרון שיתחתנו ילדיהם זה עם זה , הלא הכי פשוט היה שיפסוק להם שיחלקו את הכסף?
כדי להבין זאת, נצטרך להבין תחילה עניין מהותי בנושא הנישואין.
החתן שם את הטבעת ביד הכלה על האצבע השנייה (אצבע המורה). הבן איש חי כתב טעם למנהג זה, משום שבתהילים פרק י"ט, לאחר שכתוב "והוא כחתן יוצא מחופתו" - כתובים חמשה פסוקים כאשר המילה השנייה בפסוק היא 'שם השם' והם:
תורת ה' תמימה.. עדות ה' נאמנה.. פיקודי ה' ישרים .. מצוות ה' ברא.. יראת ה' טהורה..
ובנתינת הטבעת על האצבע השנייה אנו מסמלים את הרצון להשראת השכינה כבר מתחילת הזיווג.
השראת השכינה בבית היא תנאי בסיסי לקיום הבית היהודי. וכמו שאמרו חז"ל (במסכת סוטה) "איש ואישה שזכו שכינה שרויה ביניהם, לא זכו אש אוכלתן". והיכן מצינו שאש אוכלתן? - אם נוציא את האות י' מהמילה איש ואת האות ה' מהמילה אשה, שהם אותיות שם השם, יישאר המילה אש ולכן אמרו שאם לא זכו , דהיינו: כשאין השראת השכינה (י-ה) ביניהם - אש אוכלתן.
הדרך לזכות להשראת השכינה היא על ידי ויתור וכבוד הדדי. בחסידות מוסבר שזה מה שמסמל לנו הלשון איש ואישה שזכו, מלשון זיכוך. אם מזככים את המידות על ידי ויתור וכבוד אחד לשני - אז שורה השכינה עליהם וביניהם.
לפי זה נבין סיפור הירושלמי מדוע מלך קציא לא פסק: "יחלוקו".
יש אנשים שכאשר מחתנים ילד הם מרגישים ש"התפטרו מעוד עול". אולם יש כאלה בדיוק הפוך הם מרגישים שהם מכניסים עוד בן או בת הביתה.
המלך ראה שניצבים מולו אנשים בעלי מידות טובות וותרנים וצריך שיהיה לזה המשך. לכן פסק שהילדים יתחתנו זה עם זה וכך המידות הטובות האלו יעברו הלאה לדורות הבאים. והיות שכל אחד מרגיש שמתווסף ילד חדש לביתו, אם כן הפתרון הטוב ביותר הוא שיתחתנו זה עם זה ויתנו את האוצר לזוג.
כך בעצם יוצא שכל אחד (הקונה והמוכר) קיבל את כל האוצר ולא רק חצי ממנו...
לסיום, הגמרא בסנהדרין מספרת, שקיסר רומי פנה לרבן גמליאל ואמר לו: אלוקיכם גנב הוא. בתורה כתוב "ויפל ה' אלוקים תרדמה על האדם וישן ויקח אחת מצלעותיו" הוא גנב מאדם הראשון צלע!
בתו של רבן גמליאל ביקשה מאביה הרשות לענות לו לקיסר.
פנתה הבת לקיסר וביקשה ממנו שיביא לה שופט שישב בדין. "לשם מה לך שופט"? תמה הקיסר. "שודדים באו אלינו בלילה, ולקחו מאיתנו כד של כסף, ושמו במקומו כד של זהב..."
"הלוואי ויבואו כל לילה שודדים שכאלה" אמר הקיסר.
"הרי לך תשובתך, וכי לא טוב עשה לו הקב"ה לאדם, שנטל ממנו צלע אחת, ונתן לו אישה שתהיה עזר כנגדו"
נאחל לבני הזוג, שיזכו לבנות בית נאמן בישראל, בניין עדי עד, מיוסד על אהבה וויתור ומואר במאור שבתורה - תורת החסידות, וזה יזרז ויחיש את החתונה של עם ישראל עם הקב"ה בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.