מאת הרב חיים הבר, באר שבע
פתיחה: שבת חתן "אויפרוף"
כאשר בני זוג מתחתנים, נוהגים לעשות "שבת חתן". אצל הספרדים שבת חתן היא רק אחרי החתונה, ואילו אצל האשכנזים (מעבר לשבת שבע ברכות אחרי החתונה) שבת חתן היא לפני החתונה, ונקראת "אויפרוף". בשבת הזו קוראים לחתן לעלות לתורה, וזה נותן לו כוח וברכה לקראת החתונה. אם כן, השבת הזו של פרשת במדבר היא "שבת חתן" של לא אחר מאשר הקב"ה בכבודו ובעצמו. הרי בשיר השירים כתוב "באתי לגני אחותי כלה", "ביום חתונתו וביום שמחת ליבו", ואומרים חז"ל שמדובר על מתן תורה, שבו התאחדו החתן – הקב"ה – עם הכלה – עם ישראל. ומה קוראים בשבת חתן של הקב"ה?
הפטרה: והיה מספר בני ישראל
קוראים את פרשת במדבר, ואחר כך את ההפטרה מספר הושע. ההפטרה פותחת במילים "והיה מספר בני ישראל... אשר לא ימד ולא יספר", וזה כמובן קשור לפרשת במדבר שעוסקת בספירת בני ישראל. ספירה שעל שמה נקרא החומש כולו בשם "חומש הפקודים" (נומברס בלע"ז).
ההפטרה מסתיימת בפסוק מאוד מפורסם, שיש הנוהגים (בעדות ספרד) לומר אותו בסיום כריכות התפילין על אצבע היד – "וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט, וארשתיך לי באמונה, וידעת את ה'". הקב"ה מתייחס אלינו בבירור כחתן אל כלה ארוסה.
על ההקבלה בין מתן תורה לחתונה, אנו למדים ממקורות נוספים: ראשית, הזוהר הקדוש אומר כי תכליתם של שבעת השבועות בין פסח למתן תורה היא ההיטהרות של בני ישראל כאשה לבעלה שצריכה לספור שבעה נקיים, וכך בני ישראל נדרשו להיטהר מטומאת מצרים.
ההתחייבות של החתן והכלה: קיום מצוות
בכל חתונה, יש התחייבות דו-צדדית – בין הכלה לחתן, ובין החתן לכלה. במקרה שלנו, הכלה, דהיינו עם ישראל, התחייב לקיים את רצון ה', "נעשה ונשמע".
אך בחתונה, יש גם התחייבות של החתן, המיוצגת על ידי הכתובה. החתן מתחייב לכלה שלושה דברים: שארה (מזון), כסותה (ביגוד ותכשיטים), עונתה (אישות).
איזו התחייבות התחייב לנו ה'?
מסתבר, שגם אנחנו קיבלנו כתובה. רש"י אומר כי התורה היא הכתובה שבין הקב"ה ועם ישראל (לכן משה שבר את הלוחות).
מעניין לציין, כי בהרבה קהילות ספרד נוהגים לקרוא בחג השבועות נוסח של כתובה בין ה' וישראל בנושא התורה, נוסח שחיבר רבי ישראל נג'ארה.
בכתובה שבין הקב"ה לעם ישראל, יש את אותם התחייבויות בכתובה רגילה: שארה, כסותה ועונתה.
תורת החסידות מסבירה את שלושת ההתחייבויות הללו במשמעות הפנימית שלהם.
שארה זה מזון. המזון מתאפיין בכך שהוא חודר לאדם פנימה, והופך להיות חלק ממנו. ביחס לה', שארה זו התורה, שנקראת "לחם ומזון הנפש". כאשר אדם לומד תורה, הוא מבין ומפנים וסופג את חכמת ה' לתוך חכמתו האישית. לכן, התורה היא ה'מזון' שהקב"ה מעניק לנו.
כסותה זהו בגד. הבגד עוטף את האדם מסבי. ביחס לה', אלו המצוות שקיומן מקיף ועוטף את האדם בקדושה. לפי הקבלה, המצוות הן גם הבגדים שיגנו על הנשמה בעולם האמת.
עונתה הכוונה לאישות, הזמן בו בני הזוג מתאחדים. ה'איחוד' שלנו עם הקב"ה הוא בזמן תפילה וקריאת שמע, דרכם אנו יוצרים קשר אישי עם הקב"ה.
אור התורה בלק, עמוד א'כה: בעניין שארה כסותה ועונתה... בחינת שארה יש לומר שזהו תורה, וכסותה זהו מצוות, ועונתה יש לומר תפילה, שנמשך ייחוד העליון... מאמר רבותינו ז"ל "כל הקורא קריאת שמע בעונתה".
ואכן, בדומה לביטוי "הרי את מקודשת", אף אנו אומרים לפני כל מצוה את המילים "אשר קדשנו במצוותיו" – כי על ידי התורה והמצוות, ה' קידש אותנו כאיש המקדש אשה.
על הקשר בין קידושין במובן הפשוט, בין איש ואשה, לקידושין במובן הרוחני, בין הקב"ה וישראל, יעיד הסיפור הבא:
היום יום כ"ג שבט: פעם אחת, בצאת אדמו"ר הזקן מחדרו הקדוש, שמע את זוגתו הרבנית משוחחת עם כמה נשים, ואומרת אודותיו: "שלי (=בעלי) אומר" (באידיש "מיינער זאגט"). אמר אדמו"ר הזקן (בניגון, כדרכו): "אם בגלל מצוה אחת הנני שלך, עם מצוות רבות נעשים אנו של הקב"ה". הדבר גרם לו דבקות גדולה, עד שנשכב על הרצפה. לאחר מכן אמר דברי חסידות על הפסוק: "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה", שעל ידי נשות ישראל מגיעים להתעלות רוחנית.
סיום: גאולה
מסיים המדרש על המילים "ביום חתונתו וביום שמחת ליבו" – ביום חתונתו זה מתן תורה, וביום שמחת ליבו זה בניין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו. ואף אנו נאמר: ריבונו של עולם, התחלת את האירוסין במתן תורה, ואנו מבקשים לזכות לנישואין המלאים בגאולה השלמה במהרה בימינו אמן!