ערב ראש השנה, מאות מחסידיו של הבעש"ט המתינו לו שיכנס לבית הכנסת לתפילת ערבית. הרבי נכנס, אך במקום לגשת אל מקומו בראש האולם, הוא נשאר לעמוד על יד הדלת. הבעש"ט התעכב שם שעה ארוכה ורק אחריה הלך אל מקומו.
מאוחר יותר הוא סיפר לחסידים כך: היום בצהריים, הגיע לכאן יהודי שעזב את העיר לפני 30 שנה. הוא היה בעברו בן משפחה דתית אך עזב לחלוטין את דרך ישראל, התחתן עם אשה גויה וילד ילדים גויים. הוא נקלע לכאן היום במקרה וראה אנשים מתרוצצים ברחובות, עורכים קניות לקראת החג. הוא עצר את אחד הילדים והתעניין מה הרעש היום? הילד ענה לו בהתרגשות כי הלילה יישב אלקים על כסא המשפט, יפתח את הספרים ויקבע לכל אחד את הגורל של השנה הבאה.
היהודי שמע וליבו נרעד. הוא נזכר פתאום באבא מנקה את ראש הדג, ובאימא חותכת את פלחי הרימון ומכינה את צלחות התפוח בדבש. הוא הזדעזע מכל מה שעבר עליו בשנים האחרונות והחליט להישאר כאן בחג.
כשנכנסתי לבית הכנסת, המשיך הבעש"ט, בדיוק נכנס איתי היהודי ולקח סידור ליד. שמעתי אותו אומר כך: "רבונו של עולם, חטאתי הרבה במהלך חיי וכיצד אוכל לבקש מחילה על מה שעשיתי? הדבר היחיד שביכולתי לעשות הוא למנות את הכישלונות שלי ויהיה בעיניך כאילו ביקשתי מחילה.
שמעתי, אמר הבעש"ט, את הנחת רוח האלוקי מהתיקון שלו, ראיתי איך מלאכי מעלה מתקבצים לשמוע את המילים שלו והבנתי שלא כדאי לי להתפלל עכשיו. פשוט אף אחד לא יקשיב לי. המתנתי עד שהוא יסיים ואז השתחלתי אף אני בעקבות התענוג האלוקי מהתפילה שלו.
(סיפורי מופת (רודרמן), הבעש"ט ח"א/154.)