זה היה בימים האחרונים של בית המקדש השני. הרומאים נגחו בכל העוצמה בחומות ירושלים והיה נראה שהם עומדים להתמוטט. גם המצב הפנימי בעיר היה בכי רע. הקנאים שרפו את מחסני המזון ולא היה מה לאכול, והחיילים לא מצאו יותר כוח להיאבק. התנא רבן יוחנן בן זכאי הרגיש שהוא חייב לעשות משהו. זה עכשיו או לעולם לא. הוא חייב להגיע אל מפקד הלגיון הרומאי ולבקש ממנו טובה אחרונה שאולי תציל את עולם התורה.
הוא קרא לאחיינו, אבא סיקרא, שהיה ראש הבריונים הקנאים בירושלים וביקש ממנו עצה איך לצאת מהעיר השמורה על ידי הקנאים. אבא סיקרא הציע שיפרסמו על רבי יוחנן שהוא מת, יניחו נבלה תחת המיטה וכך ייווצר הרושם שהוא מתחיל להסריח, ולכן יאפשרו להוציא אותו מיד לקבורה. עשו זאת, ושני תלמידיו הנאמנים, רבי אליעזר ורבי יהושע, נשאו את מיטתו אל מחוץ לחומות.
כשהתרחקו מספיק, רבי יוחנן קם מהמיטה וצעד אל המחנה. הוא ביקש לפגוש את אספסיינוס, וכשזה הופיע לפניו, לחץ את ידו ואמר: "שלום עליך אדוני המלך"!. אספסיינוס התרגז ואמר שזאת מרידה במלכות, כיון שהוא רק שר הצבא, אך רבי יוחנן אמר לו: "נועדת להיות מלך". אחר כך רבי יוחנן ביקש ממנו טובה: תן לי את יבנה וחכמיה, שבה נקים מחדש את הסנהדרין.
בינתיים הופיע רץ מרומי והודיע לאספסיינוס שהמלך מת, והסנאט הכריז עליו כמלך רומי האדירה. אספסיינוס נדהם, זה עתה ראה גילוי של רוח הקודש. הוא בא ללבוש את הנעל על הרגל, אך לא הצליח. היא הפכה פתאום להיות קטנה מדי. הוא לא הבין מה קרה, אך רבי יוחנן אמר לו כי הוא השמין בתוך רגע וגופו גדל, בגלל ההתרגשות מכך שהפך להיות מלך רומא. ככתוב: "שמועה טובה תדשן עצם"...