פעם קרא הרבי הצמח צדק לבנו המהר"ש, והראה לו חסיד אחד, ש"קורן מפניו אור אלוקי מעולם האצילות". המהר"ש רדף אחרי אותו חסיד וביקש ממנו שיספר לו, איזה מעשה טוב עשה בזמן האחרון שבגללו קורנים פניו באור של עולם האצילות.
החסיד סיפר כי בפעם הקודמת שהיה אצל הרבי, שמע מהרבי דבר תורה על הנחת רוח שיש לאלקים מכך, שיהודים נותנים הלוואה כספית אחד לשני. הוא חזר העירה, וחיפש למי לתת הלוואה. אבל היהודי היחיד בעיר היה השותף שלו, שהיה איש מבוסס כמוהו ולא זקוק להלוואות. אבל הם זכרו את הדברים של הרבי על הנחת רוח שיש לאלקים ממי שנותן הלוואות, ולכן הם סיכמו ביניהם על ההסדר הבא: הוא נתן הלוואה לשותפו, ואחר כך השותף העניק לו הלוואה בחזרה...