היו פעם שני ילדים, שכבר בילדותם היו אנשים גדולים. קראו להם "שלום בער" ו"זלמן אהרן" והם ישבו והתווכחו "מה ההבדל בין יהודי לגוי"? מהי הנקודה הכי יסודית והכי פנימית של היהדות? אחרי הכל, גם יהודי אוכל וגם גוי אוכל, גם יהודי ישן וגם גוי ישן, וגם יהודי וגם גוי חיים חיי אישות.
הוויכוח שלהם הגיע לאזני האבא, האדמו"ר המהר"ש, והוא הזמין אותם לראות את ההבדל בין יהודי לגוי. הוא קרא למשרת שעבד שם, איש פשוט בשם בן ציון, ושאל אותו "האם הוא אכל היום"? "כן, אכלתי". "אכלת טוב"? "כן, טוב". ו"למה אתה אוכל בן ציון"? "כדי שיהיה לי כח לחיות". "ולמה אתה צריך לחיות"? "כדי שאוכל לעבוד את ה'", השיב המשרת, ונאנח עמוקות.
אחר כך קרא האדמו"ר למשרת הגוי, איוואן, ושאל את אותן השאלות: "אכלת היום"? "כן, אכלתי". "אכלת טוב"? "כן, טוב". ו"למה אתה אוכל איוואן"? "כדי שיהיה לי כח לחיות". "ולמה אתה צריך לחיות"? "כדי ללכת לבית מרזח ולתפוס איזו שתייה טובה"...